<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"א</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ויתר עליהן בנשים ריח רע וזיעה וריח הפה וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת מבוקע ושומא שעל הפדחת אפילו היתה קטנה ביותר ואפילו קרובה משער ראשה ואפילו אין בה שיער זו היא השומא שיתירה אשה על הכהנים, אבל אם היתה שומא שיש בה שער (כשאר) [בשאר] הפנים או שומא גדולה כאיסר אע"פ שאין בה שיער הרי זה מום בין בכהנים בין בנשים. ואילו מומין הפוסלין בכהנים מאה וארבעים הם. שמנה בראש, א מי שאמצע קדקדו שוקע למטה כמו שדחקוהו ביד. ב מי שאמצע קדקדו עולה למעלה כמו ביצה. ג מי שפאת ראשו יוצא כנגד פניו כמו מקבת. ד מי שראשו רחב ויוצא מכאן [ומכאן] עד שימצא ראשו על צוארו כמו ראש הלפת על העלין שלו. ה מי שראשו יוצא מאחור [נגד] ערפו. ו0הקרח שאין בכל ראשו שער כל עיקר ואם יש בו שיטה של שיער מוקפת מאחריו מאוזן לאוזן כשר. ז מי שהיה שיער מקיף מאוזן לאוזן מלפניו ושאר הראש קרח פסול. ח מי שהיה השער מקיף כל הראש סביב מלפניו ומאחריו ואין שער באמצע פסול. שנים בצואר, א מי שצוארו שוקע הרבה עד שנמצא ראשו כאלו מונח על כתפו. ב מי שצוארו ארוך עד שיראה נשמט מבין כתיפיו. תשעה באוזן, א מי שנפגם שחום אזנו כדי שתחגור בו הצפורן (נפגם) [בפגם] אבל העור המוקף לשחום האוזן אין בו מום בין נפגם בין ניקב בין נסדק. ב מי שנסדק שחום האוזן כל שהוא אע"פ שלא חיסר. ג מי שניקב שחום אזנו נקב ככרשיניה בין נקב עגול בין נקב ארוך אם מצטרף לכרשיניה הרי זה מום. ד מי שיבשה אזנו כדי שתנקב ולא תצא דם. ה מי שהיתה אזנו כפולה לשנים ובלבד שיהיו לו שני שחומים אבל אם אין לו אלא שחום אחד כשר. ו מי ששתי אזניו קצרות הרבה. ז מי ששתי אזניו נפוחות הרבה דומות לספוג. ח מי שאזניו מדלדלות למטה. ט0מי שאזנו אחת משונה מחברתה במראה. חמשה בגביניו, א0מי שאין לו [אלא] גבין אחד. ב מי שאין לו שער בגביניו. ג0מי שגביניו שוכבין. ד מי שיש לו גביניו יתר על שתים. ה0מי שאחד מגביניו משונה מחבירו בין ששערו של זה [ארוך ושערו של זה קצר] בין ששערו של אחד שחור ושיער השני אדום או לבן פסול. שבעה בריסי העין, א מי שניקב ריס מריסי עיניו בכל שהוא. ב מי שנסדק ריס מריסי עיניו בכל שהוא. ג מי שנפגם ריס מריסי עיניו בכל שהוא. ד מי שאין לו שער בריסי עיניו. ה מי ששער עיניו מרובה מעובה הרבה. ו0מי ששער עיניו משונה מריס אחר כגון אחד שחור ואחד לבן או אחד נושר והשני מעובה. ז מי שעפעפיו סגורות מעט ואינן נפתחות הרבה כשאר כל אדם. תשעה עשר בעינים, א0העיור בין באחת מעיניו בין משתי עיניו. ב מי שאינו רואה באחת מעיניו או משתיהן אע"פ שאין נראה בהם שינוי כלל מחמת שיהיו מים קבועים כנגד ראותו. ג מי שאינו רואה בעיניו או באחת מהן ראיה ברורה מחמת שיהיו בה סנוירים קבועים. ד מי שבעיניו עצב מאיי"ל בלע"ז שאינו נראה. ה מי שיש בשר יתר בעיניו עד שחפה מעט מן השחור שבעין. ו מי שנמשך הלובן של העין ונכנס ממנו מעט בשחור עד שתמצא השחור מעורב בלובן וזהו תבלול אבל אם יצא מן השחור לתוך הלבן אינו מום. ז מי שהיתה נקודה לבנה בתוך השחור וזהו דק והוא שתהיה צפה על גב השחור אבל אם לא היתה צפה שהיתה משוקעת בשחור אינו מום (לכן) [וכן] אם נקודה שחורה [בתוך הלבן אפילו צפה אינו מום. ח היתה נקודה שחורה] שוקעת בתוך השחור פסול, אבל אם היתה צפה אינו מום. ט מי שהיו שתי עיניו מלמעלה מן המקום הראויין להן קרובות מן הפדחת. י מי שהיו שתי עיניו עגולות ואינן נמשכות מעט באורך כשאר בני אדם. יא מי שעיניו מוזרות והן יוצאות כעיני הנמר (ובמי) [וכמי] שמסתכל בעת שכועס הרבה. יב מי שעיניו גדולות כשל עגל. יג מי שעיניו קטנות כשל אווז. יד מי שעיניו זולפות תמיד. טו מי שלחלוחית נמשכת מראש עיניו מכנגד החוטם או מזנב עיניו מצד צדעיו. יו מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט מעט בשעה שרואה או בשעה שרוצה לדקדק בראיה. יז מי שראיית עיניו מעורבבת עד שרואה החדר והעליה כאחת ויודע דבר בעצמו זה בעת שידבר עם חבירו ונראה כאלו הוא מסתכל באיש אחר. יח0מי שהוא עיניו למטה מן המקום הראוי להם. יט מי שאחת מעיניו משונה מחבירתה בין ב[מ]קומה בין במראה כגון שהיתה אחת שחורה אחת פחותה או אחת גדולה ואחת קטנה פסול. תשעה בחטם, א מי שניקב חוטמו ואפילו מצד אחד. ב מי שנסדק חוטמו. ג מי שנפגם חוטמו. ד מי שעיקר חוטמו (או) שוקע אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת וזה חרום. ה מי שאמצע חוטמו בולט עולה למעלה. ו מי שעוקץ חוטמו (מטה) [נוטה] למטה. ז מי שחוטמו עקום לצד אחד. ח מי שחוטמו גדול מאיבריו. [ט מי שחוטמו קטן מאיבריו] וכיצד משערין אותו באצבע קטנה של ידו אם חוטמו גדול ממנו או קטן ממנו הרי זה מום. תשעה בפה, א מי שנקבה שפתו אפילו אחת מהן. ב מי שנפגמה שפתו. ג מי שנסדק שפתו והוא שתסדק מקיר שלה עד שתחלק לשני חלקים. ד0מי שעצם לחייו התחתון עודף על העליון בכל שהוא. ה מי שפיו (כלום) [בלום] סתומה מחמת גופה וברייתו אבל מחמת הרוח אינה מום. ו מי שניטל רוב המדבר שבלשונו. ז מי ששפתו התחתונה עודפת על העליונה. ח מי ששפתו העליונה עודפת על התחתונה. ט מי שפיו רפוי (וריח) [ורירו] יוצא מפיו. שלשה בכריסו, א מי שכריסו עבה. ב מי שטיבורו יוצא ואינו שוקע כשאר בני אדם. ג מי שדדיו שוכבין על בטנו כדדי אשה. שלשה בגב, א מי ששדרתו עקומה. ב מי שיצאה חוליה משדרתו בין שבלטו לחוץ או נכנסו לפנים או נתש לצדדין וזהו בעל חטוטרת. ג מי שנפתח בשר מגבו ונעשה כ[ח]טוטרת אע"פ שלא זזה חוליא ממקומה הרי זה מום. ששה בידים, א מי שיש לו אצבע יתירה מאצבעות ידיו אפילו היו שש שש ואם חתך היתירה כשר ואם היה בו עצם אפילו חתכה פסול. ב מי שחסר אצבע מידו. ג מי ששתי אצבעות ידיו קולטות עד למעלה מן הפרק לצד הצפו[ר]ן ואם חתכה והפרישן עד הפרק כשר באיזה פרק אמרו בפרק ראשון הסמוך לכף היד. ד מי שאצבעותיו מורכבות זו על גב זו. ה מי (שפקח) [שפיקה] יוצא(ו)ת מג[ו]דלו פירוש חתיכת בשר גדולה (כפיקח) [כפיקה]. ו מי שהיה איטר יד ימינו ואם היה שולט בשתי ידיו כשר. ששה עשר באבר הזרע, לא פירשתי כי אינו שייך באשה. חמשה עשר בשוקים וברגלים, א מי ששוקיו עקומות עד שמחבר רגל לרגל ואין ארכובותיו נוגעות זה בזה. ב מי שפיקתו יוצאות (מגודלו) הפיקה הוא העצם העגול שלמעלה מן העקב לצד פנים ודומה לפיקה שטוות הנשים. ג מי שעקיביו יוצאין לאחוריו עד שנמצא השוק כאילו הוא עומד באמצע רגלו. ד מי שפרסתו רחבה כשל אווז אע"פ שאינה קלוטה כשל אווז. ה מי (שפיקח) [שפיקה] יוצא(ו)ת מגודלו. ו מי שיש לו אצבע יתירה אע"פ שיש לו שש ושש ואם חתכה כשר והוא שלא יהיה בה עצם. ז מי שחסר מאצבע רגליו. ח מי שאצבעותיו מורכבות זו על זו. ט מי שהיו אצבעות רגליו קולטות עד למטה מן הפרק ואם חתכה להפרישה כשר. י מי שרגלו כולה שוה שנמצא רחב פס (רגל ו)אצבעותיו כרוחב עקיביו וכאילו [הוא] חתיכה שוה. יא מי שרגלו (עמו) [עקומה] דומה למגל שנמצא פס רגלו שיש בו האצבעות עם עקיביו כאילו הם שני ראשי הקשת. יב מי שרגלו חלולה והוא שיהיה אמצעה גבוה מעל הארץ ונמצא כשהוא עומד [עומד] על עקיביו ועל אצבעות רגליו. יג מי שמקיש בקרסוליו בעת שמהלך. יד מי שמקיש ארכבותיו בעת שמהלך. טו מי שהוא איטר ברגל ימינו. ארבע בכל הגוף, מי שגופו גדול מאיבריו. ב מי שגופו קטן מאיבריו. ג מי שארוך ביותר. ד (מי) הננס והוא ביותר קצר עד שיהיו מופלגין משאר העם. שמונה בעור הבשר, א הכושי. ב הלבן ביותר כמו גבינה. ג האדום כשני. ד בעלי נגעים שנשתנה העור מחמת עצמו כמו בוהק. ה נשתנה העור מחמת דבר אחר כגון צרבת המכוה. ו מי שהיתה בעור פניו שומא שיש בה שיער אע"פ שאינה כאיסר אלא בכל שהוא. [ז0מי שהיתה בעור פניו שומא כאיסר או יותר]. ח בעלי הדלדולין והוא שידלדל העור והבשר או הלחלוחית שיש בעור שנתדלדל באיזה מקום שיהיה מכל הגוף הרי זה מום ורש"י פירש בעלי הדלדולין כמו חתיכות בשר יוצאות ותולות הן. החרש השוטה הנכפה אפילו לימים רבים, ומי שרוח רע מבעתתו תמיד או בעיתים ידועים. מי שנשרו ריסי עיניו אע"פ שנשאר השער בעיקרו, ומי שנטלתו שיניו.
